פסק דין
חברת "פרץ בוני הנגב" הינה חברה לבניה (להלן: "התובעת"), אשר הגישה הצעתה למכרז למקרקעין באור יהודה שפורסם ע"י מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "הנתבעת"/ "המנהל"). עם הגשת ההצעה, הפקידה התובעת בידי הנתבעת פיקדון בסך 1,000,000 ₪, בהתאם לתנאי המכרז.
הצעתה של התובעת הייתה היחידה במכרז וביום 15/1/2003 קיבלה מהנתבעת הודעה על זכייתה בו.
ביום 4/5/2003 הודיעה התובעת לנתבעת כי היא מבטלת את הצעתה ודרשה כי יושב לה סכום הפיקדון. בהודעת הביטול האשימה התובעת את הנתבעת בהעלמת עובדות ובדרישות מוגזמות של הרשות המקומית בה מצויים המקרקעין לתשלום דמי פיתוח, שבגינם נאלצה לחזור בה מהצעתה. בנוסף, דרשה התובעת כי יושבו לה הוצאותיה שהוציאה לצורך המכרז כגון יעוץ ותכנון, בסך 250,000 ₪.
משסירבה הנתבעת לדרישת התובעת, הגישה האחרונה תביעה זו. הנתבעת מצידה דחתה הטענות כנגדה ובד בבד הגישה הודעת צד ג' לעיריית אור יהודה (להלן: "העירייה"/ "הצד השלישי").
טענות התובעת
התובעת טענה כי תנאי המכרז קבעו כי הוצאות הפיתוח ישולמו לעירייה על פי האגרות וההיטלים הנהוגים בהתאם לחוקי העזר העירוניים. דא עקא שסכום ההוצאות, כפי שנקבע במכרז (14,398,360 ₪) משקף את מלוא ההוצאות הנדרשות בעת ניצול מלוא אחוזי הבניה המותרים בשטח כולו בעוד שהתובעת התכוונה לבנות 9,000 מ"ר מתוך 21,568 מ"ר המותרים לבניה.
5.לגרסתה, על פי המכרז חויבה "להגיש תכניות בניה בניצול של לא נפחות מ 40% משטח כל המגרש" התואמים את 9,000 מ"ר שהתכוונה לבנות וכי היה עליה לשלם את החלק היחסי של עבודות הפיתוח על פי השטח בגינו מוגשת בקשת היתר הבנייה ולא את כולן.
6.התובעת טענה כי הדרישה לתשלום מלוא עבודות הפיתוח, ללא כל תלות בביצוע בניה בפועל ובהיקף ניצול זכויות הבניה בפועל - היא בלתי חוקית.
7.לגרסתה, נקלעה עירית אור יהודה לתסבוכת תקציבית: "ראשית התברר כי בטרם יבוצעו עבודות פיתוח כלשהן במקרקעין נשוא המכרז, יש לבצע עבודות פיתוח במקרקעין אחרים הגובלים במקרקעין נשוא המכרז ואף לפנות חקלאי המחזיק בהם. עוד התברר כי השלמת פעולות אלה היא תנאי מקדמי, כדי לאפשר גישה למקרקעין...
שנית, התברר כי העירייה כבר בזבזה את כל כספי ההיטלים שגבתה בעבר מבעלי חלקות סמוכות למקרקעין נשוא המכרז מבלי לבצע בהן עבודות פיתוח כלשהן."
8.לשיטתה, השאלה המצריכה הכרעה הינה - האם בנסיבות בהן הזוכה במכרז מחליט לנצל רק חלק מזכויות הבניה, כפי שהוא זכאי לעשות על פי המכרז, ניתן לחייבו לשלם את מלוא היטלי הפיתוח בגין המקרקעין, כאילו שנוצלו מלוא אחוזי הבנייה וכאילו שבוצעו מלוא עבודות הפיתוח. לטעמה, התשובה לכך הינה שלילית.
התובעת טענה שסמכותה של רשות מקומית לגבות היטלי סלילה והיטלי ביוב מוגבלת לביצועם בפועל, וכך גם לגבי היטל סלילת רחובות והנחת צינורות מים - וזאת בהתאם לדין הכללי ולחוקי העזר הרלוונטיים. לגרסתה, הואיל וכל אלו טרם בוצעו במקרקעין נשוא המכרז, נשללת זכותה של הרשות המקומית לגבות את ההיטלים והאגרות בגינם.
עוד טענה התובעת כי עיריית אור יהודה אישרה כי בעבר לא נהגה לגבות את מלוא הוצאות הפיתוח, אלא על פי ניצול אחוזי הבנייה כפי שהשתקפו בבקשה להיתר הבניה, וכי אין ליתן אימון בכל עדות אחרת הסותרת טענה זו.
11.לסיכום טענה התובעת כי יש לפרש את מסמכי המכרז לאורן של טענותיה הקודמות ולקבוע אחת משתים: או שמנסחי המכרז אכן התכוונו לגבות את מלוא האגרות וההיטלים, שאז התניה הינה בלתי חוקית, או שמנסחי המכרז התכוונו לדרוש את המגיע על פי דין, שאז הסכום לתשלום הינו נמוך לאין שיעור מהסכום שנדרש במכרז.
12.טענות הנתבעת
הנתבעת טענה כי התובעת, המנוסה במכרזים, בדקה היטב באמצעות באי כוחה את תנאי המכרז המחייבים תשלום מלוא דמי הפיתוח בסכום הנקוב במכרז - ואישרה אותם בהגישה את הצעתה.
13.עוד טענה הנתבעת כי חזרתה בה של התובעת מהצעתה באה בסמוך לקבלת תוצאות סקר כלכלי שגילה את אי כדאיותו של הפרויקט אותו התכוונה לבנות והוא הסיבה לביטול ההצעה.
14.לשיטתה, מנועה התובעת מלהעלות טענות כנגד תנאי המכרז, שהמועד להעלאתן היה לפני סגירתו. עוד מנועה היא מלדרוש הקלות וארכות לתשלום שהענקתן משמעה הטבה בלתי חוקית לזוכה ופגיעה בשויון הנדרש בין המציעים השונים, בפועל או בפוטנציה.
15.לגופו של עניין טוענת הנתבעת כי אין להקיש בין דיני המכרזים הנשענים על דיני החוזים, לבין החקיקה העירונית, המחייבת במערכת היחסים שבין התובעת לעירייה, אך אינן רלבנטיות למכרז התקף בין התובעת לנתבע. זאת ועוד, לשיטתה, אם חלקה התובעת על תשלום הוצאות הפיתוח, מדוע לא שילמה עבור הקרקע את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, על מנת להוכיח את תום ליבה?